אודות המשפחה

  

  

משפחת עדן עלתה לארץ מתימן  בשנת 1949 במבצע "על כנפי נשרים " והתישבה ברובה בכפר סבא , המשפחה המורחבת דחרוג סודמי  וגערני הקדימו ועלו לארץ כבר בשנת 1944 והיו מראשוני המתישבים בכפר סבא,

בתימן הם גרו באזור שנקרא אלחצניין בנפת כאולאן במרכז תימן , אלחיצניין  שוכנת בעמק רחב ידיים שרובו הוא שטח חקלאי, שדות של חיטה מטעים ועצי פרי שונים,  באלחצניין היו שני כפרים קטנים שבהם גרו יהודים, "אלקבלה" בצד הצפוני ובו גרו משפחת ידעי  ומשפחת חדאד, והכפר השני נקרא "אלחוטייב"    ובו גרו משפחות   עדן ,דחרוג',ג'ערני ,לדאני,סודמי והארון קטיעי.

האיזור מוקף הרים , בצפון ג'בל אלאוז איזור גבוה מאד שגידלו בו שקדים ובעונת הקטיף יהודי אלחיצניין היו עולים לעבוד שם בקטיף שקדים .תמורת העבודה הם היו מקבלים שקדים לעיתים רחוקות הם קיבלו שכר כספי.באיזור זה היה הישוב "מרבק" ובו התגוררו משפחת גיאת ,לימים הדוד משה אביני(עדן) התחתן עם רומיה גיאת ועבר לגור שם עד לעליה לארץ ב-1949.במקום נולדו הבנים הרב יוסף וחיים,במערב ג'בל ניקום איזור מאד גבוה בדרך כלל שהו בו כוחות צבא ששלטו על הדרך לצנעא.באיזור נמצאים הישובים "תנעם" וג'ערה ,

תנעם הוא ישוב עתיק מאד ובו היה הריכוז הגדול ביותר של יהודי כאולאן .זה היה המרכז הרוחני של כאולאן והיהודים היו מגיעים למקום לכל דבר ועיקר שהיה להם, בעיניני הלכה ,נישואין, גירושין וכן הלאה.במקום התגוררו משפחות מנצור ,אבהר, קטיעי,תנעמי,צפירה,קהרי,ג'הסי,קרואני,חדאד,שונם,עד'אקי,נקאש,דוכ'אן,שחיב,חממי,סיאני,רמצ'אן ועמר.האישה הראשונה של סבא יוסף עדן היתה סעידה בת הארון רמצ'אן מתנעם,

תנעם היה הישוב הגדול בכאולאן  ושמעתי ממנצור רפאל וממנצור הבן וכן מצפירה שהמקום היה מוקף חומה .חלק חומה ממש וחלק מהחומה שימשו הבתים החזקים שהיו המשך לחומה..הם סיפרו שהיו לחומה שני שערים אחד שימש ליהודים ואחד לערבים. ליד השער של היהודים היה נחל נובע והיתה מעיין בריכה במקום .סבתא בנייה עמר וברכה וסעדיה עדן סיפרו שכשהיו באים מאלחיצניין לבקר בתנעים והיו עייפים מהליכה של כארבע שעות  היו נכנסים למעיין להתרחץ ואחרי זה היו נכנסים.סיפרו לי יונה קרואני ומשפחת עמר וצפירה שכשהיתה מגיעה סבתא בנייה לבקר כל הנשים היו מחכות בפתחי הבתים עם מטפחת פרוסה על ברכיהן והיא היתה עוברת ומחלקת להן כובניות קטנות במתכון מיוחד שהיה שמור רק לה.

בתנעים היו שני בתי כנסת אחד של משפחת תנעמי ואחד של משפחת חממי.

לאורך כל השנים היו ניסיונות  לעלות לארץ ישראל ובחלקם הצליחו. בשנת 1928 עלו לארץ חלק ממשפחת רמדאן שחב וקטיעי.  ביום שני יא אלול תרפ"ט הם שלחו מכתב  מירושליים לתימן ובו הם מעודדים את כולם לעלות לארץ ישראל. חלק אמנם הצליחו אבל סעיד קטיעי מכפר סבא ואימו לא קיבלו אשרה ונשארו לגור בדרום תימן בנאדרה גחזאן  בכפר קטן שנקרא אלאגברי עד שנת 1949 ואז עלו.

בשנת 1943 היה ניסיון נוסף שלא צלח .משפחת עמר ומשפחת מנצור החליטו לעלות והחלו במסע רגלי לעדן. היו להם 4 חמורים שליוו אותם במסע היה להם גם ספר תורה שיונה עמר זכתה לשאת אותו על כתיפה כל הדרך. בגחזאן הסתבר שלהשיג אישור עליה זה עסק יקר ומסובך. ונאלצו להמתין באיזור עד שיראו איך יפול דבר. משפחת מנצור התארחה בכפר קטן באיזור ומשפחת עמר נשארה בגחזאן אצל משפחת מליחי שהם קרובי משפחה של יוסף עדן. להפתעת כולם הם פגשו במקום את סבתא רבתא של משפחת עדן סבתא טיבה שהגיעה עם כל המשפחה בדרכה לארץ. להם היו את האמצעים הכספיים ששיחדו את המוכסים והם באמת הצליחו לעלות והתישבו בכפר סבא.

עברו מספר שבועות ואשתו של חיים עמר שהייתה בהריון מתקדם ילדה .לרך הנולד קראו עזרא.

יום אחד היא החזיקה את עזרא בידה וכשעמדה ליד הטאבון התינוק נפל לתנור .למזלם הטאבון לא היה חם ולא קרה לתינוק מאומה. אבל האמא קיבלה זעזוע עמוק וחרדה עצומה ולא יכלה לשוב לתפקד כלל.

לאחר המתנה ארוכה ללא תוצאות החליטו לחזור לתנעים. תקופה קצרה לאחר שחזרו מתה האם .

חיים עמר התחתן לאחר מכן עם יונה מנצור.

מעניין לומר שגם שלום תנעמי אח של מוסא ובנייה עמר רצה באותו זמן בדיוק מבלי שהמשפחה ידעה לעלות לארץ וגם לא הצליח וחזר לסייאן עד 1949.

משפחת עמר

הקשר בין משפחת עדן למשפחת עמר החל כבר בשנת 1874 כאשר סאלם בן מוסא עמר מתנעם נשא לאשה את סעידה בת סאלם עדן .למוסא עמר היו עוד שני אחים.אח אחד היגר לארצות הברית וניתק איתו הקשר , שם האח השני יחיא .ליחיא נולדו מוסא ובנייה שלימים נישאה ליהודה עדן . בשנת 1903 ברעב הגדול שהיה בתימן ,סאלם עמר עזב את תנעם ועבר לגור באיזור הסדה בכפר שנקרא בית אלעוודי. משפחתו שעלתה לארץ ב-1949 התישבה באליכין. משפחת עדן שגרה באלחיצניין שמרה על קשר הדוק מאד עם משפחת עמר שבסדה ,באחד הביקורים של סאלם עדן הוא הכיר את זהרה בת סעיד מנצור( היה מכונה אלבסל) ונשא אותה לאשה בנוסף לאשתו סעידה דחרוג' שכבר היה נשוי לה ,מסעידה נולדו יהודה, ג'סון,סעידה וסלמה. לזהרה מנצור היתה בת בשם שמעה מנישואין קודמים ולאחר מכן נולד סבא יוסף עדן, שמעה נישאה ליהודה מליחי ומכאן הקשר למשפחת מליחי (מלאכי) מרמלה .

ברעב  בשנת 1903 גם יחיא עמר עזב את תנעם ונדד מכפר לכפר עם אשתו ושני ילדיו מוסא ובנייה על מנת להשיג פת לאכול. הרעב גבר מיום ליום ולא היה בית שלא מתו בו ברעב .גם אשתו של יחיא מתה והוא נותר עם שני ילדיו כואב ורעב. ילדיו על אף גילם הצעיר החליטו לחזור לתנעם , והוא המשיך דרומה לכפר שנקרא סייאן. בסייאן קיבלו אותו בכבוד כי ראו שהוא תלמיד חכם ומינו אותו ללמד תינוקות (מורי). לאחר מספר חדשים הוא התחתן עם בדרה סיאני (שייבה) שהיתה גרושה והיה לה כבר ילד בשם ישראל , זהו ישראל סיאני(שייבה) שלימים התחתן   עם סעידה רמצ'אן ( גרושתו של סבא יוסף עדן ).ליחיא עמר נולד בן מבדרה שקרא לו שלום . בסייאן הם כונו תנעמי על שם שבאו מתנעם ומאז משפחתם היא תנעמי. שלום נישא לרומיה שייבה ובשנת 1943 הוא רצה לעלות לארץ ונאלץ לחזור כי לא קיבל אשרת עלייה ,לבסוף בשנת 1949 הוא עלה עם משפחתו והתישב במושב ישעי במבואות ירושלים.

   

 

 

 

 

אלג'ערה   משפחת ג'ערני

בג'ערה התגוררו משפחת ג'ערני,הם היו המשפחה היהודית היחידה במקום.אלג'ערה היא עיירה ערבית גדולה מאד,ומטבע הדברים משפחת ג'ערני שהיתה המשפחה היהודית היחידה זכתה מן ההפקר והתעשרה מאד כי כל התושבים המוסלמים היו תלוים בהם בכל מה שקשור להתמחות שלהם . הם עבדו בעיבוד עורות ותפירת בגדים ונעליים מעור ומזה התפרנסו.      למשפחת עדן וג'ערני קשרי משפחה ענפים מאד והקשר ביניהם היה הדוק ביותר.בשנת 1926 התחתן  יוסף ג'ערני עם נעמי דחרוג' אחות של סבתא סעידה ועבר לגור  באלחיצניין ,שם נולדו להם שלום גורן(ג'ערני)ושושנה לבנון (ג'ערני).  אלג'ערה היתה על ציר הדרך לצנעא ובכל פעם כשרצו ללכת מאלחיצניין לצנעא או דרומה לדרום תימן היו עוברים בבית משפחת ג'ערני לחנייה קצרה.

ג'ערני נקראו קודם בעזה והם התגוררו במצעב באיזור בני סחאם ממזרח ללחיצניין. בשנת 1850 לערך עוד כשגרו במצעב ,סאלם בעזה חפר באר וקרא לה ביר נעמה ,הבאר היתה גדולה מאד והיה בה שפע מים ואנשי המקום הערבים חשקו בה ורצו לקחת אותה בכח. סאלם בעזה לא וויתר והגיע להתדיין אצל ראש שבט כאולאן שישב בבני סחאם.זה פסק שהיא שייכת לסאלם וליהודי מצעב ואין לתושבים הערבים כל רשות להשתמש בה אלא ברשות סאלם בעזה . לאחר מספר שנים שוב החלו הגויים לנסות ולהשתלט על הבאר והתחילו באיומים והתנכלויות. הפעם הבין סאלם שאין ברירה וחייו וחיי  משפחתו בסכנה והחליט לעזוב את מצעב .הוא ארגן את משפחתו  ונדד מערבה לכוון צנעה .בדרך הם עצרו באלג'ערה והמקום מצא חן בעייניהם .הם קנו בית וחלקת אדמה והתישבו במקום. מספר שנים לאחר מכן יהודה בעזה סבא רבא של שלום גורן(ג'ערני) שהיה גר בבני בהלול הצטרף לסאלם בעזה וקנה בית והתישב עם סאלם בעזה באלג'ערה.מאז פלג זה של משפחת בעזה נקראו ג'ערני על שם המקום.בכתובה של ההורים של שלום גורן (ג'ערני)עדיין מצויין שם המשפחה בעזה.

בדרום מערב ללחיצניין נמצא איזור בני בהלול והכפרים דג'ה וצרפה .בדג'ה גרו משפחת דריין ,יוסף דריין נשוי עם אחות של חיים ג'ערני. ובצרפה גרו המשפחת של ברכה מנחם אשתו של שוכר ג'ערני.

מדרום ללחיצניין היו הכפרים ,שחנה,קרווה עד'ובה והיג'רה,  בכפרים אלה לא גרו   יהודים אך היו איתם קשרי עבודה .סבתא בנייה היתה עוסקת בתפירה ורקמה והיתה בקשר יומיומי בעיקר בעד'ובה. בשנת 1944 סבא יוסף עדן קיבל עבודה גדולה בבנייה באלהיג'רה והוא עבר לגור שם עם אישתו וילדיו שלום שרה יונה ואהרון עד שנת 1949 כחצי שנה לפני עלייתם לארץ.

ממזרח ללחיצניין איזור בני סחאם ובו הכפרים חאפה,שרק ומצעב.בחאפה גרו  משפחת סאלם דחרוג' ובניו מארי יחיא ,סאלם ויוסף, במקום גרו גם משפחת סאלם קטיעי והילדים דוד,פוד'ה וטיבה. ומשפחות עג'ומי,סודמי,קרואני,חדד ומשפחת מארי יעקוב סיאני.

בשרק גרו חלק ממשפחת סודמי ובמצעב גרו משפחת בעזה שרובם גרים היום בשיכון עליה בכפר סבא ,וכפי שנזכר לעייל משפחת ג'ערני נקראה לפני כן בעזה.

אלחיצניין

כאמור אלחיצניין הוא איזור מישורי ובו היו שני כפרים קטנים ובהם גרו יהודים וערבים בשכנות.באלקבלה גרו משפחת ידעי וחדד .משפחת ידעי הענפה כללה את סלימן,יחיא  ומארי עמראן שהיה מנהיג הקהילה במקום, היה שוחט וגם המארי שאליו גם הגיעו הילדים של עדן,לדאני, דחרוג', ג'ערני וסודמי ללמוד.

הכפר השני היה אלחוטייב ובו גרו משפחות עדן ,לדאני ,סודמי,דחרוג' ,ג'ערני וקטיעי.היהודים באלחוטייב גרו כמה מאות שנים קודם באזור גבוה יותר שנקרא בית עג'לאן, אך כידוע היתה גזירה בתימן שיהודים לא יגורו במקום גבוה מהמוסלמים,ומאז היהודים גרו באיזור הנמוך של אלחוטייב.

הקשרים בין המשפחות במשפחה המורחבת

משפחת קטיעי

באלחוטייב גרו יוסף ובנו הארון קטיעי. לימים התחתן הארון עם סעידה אחות של יחיא אברהם דחרוג' ונולדה להם רומיה שהתחתנה עם מארי יוסף סודמי .לאחר מספר שנים הם עברו לגור באלג'ערה.

בבני סחאם גרו סאלם קטיעי ואשתו סעידה עם ילדיהם דוד.טיבה ופודה . בשנת 1880 לערך יחיא דחרוג' שגר באלחיצניין/אלחוטייב נשא לאישה את טיבה קטיעי ונולדו להם ארבע בנות יונה,נעמה,סעידה וסעדה.לאחר ארבע בנות וציפיה ארוכה לבן נולד הבן יוסף.טיבה מאד שמחה על הולדת הבן והזמינו את כל היהןדים מהאזור לברית המילה ולסעודת מצווה.כל כך אהבה טיבה את הבן יוסף ודאגה מאד שלא יאונה לו רע. לאחר מספר חודשים שהילד נגמל החליטה לעלות לקבר של מארי סאלם שבזי להתפלל  לשלומו של הבן.      המשך הסיפור הובא מפי אמא היקרה שרה עדן  והדודה סעדה אשת הדוד יוסף דחרוג'.

.טיבה עלתה לבדה והתפללה שעות ארוכות ,לקראת הצהריים הבחינה במארי שהיה פותח ספר ומגלה עתידות לנאספים. היא ביקשה ממנו שיואמר לה מה יהיה על משפחתה ,לאחר שהפצירה בו פתח לה בספר ואמר שלילד לא יאונה כל רע אך הוא רואה שלבעלה יקרה משהוא רע עד סוף השנה.טיבה שמחה על דבריו לגבי בנה אך את דבריו הלא נעימים על בעלה קיבלה

בספקנות רבה.טיבה חזרה לביתה ולא סיפרה לבעלה מאומה בעינינו אלא אמרה שהתפללה לשלום הבן .כעבור מספר חודשים נפטר

ראג'ח סאלח המוכתר של אלחיצניין. יחיא דחרוג' שהיה סוחר ועשיר גדול לקח מתנות לרוב ועלה לביתו של מוכתר הכפר לנחם את

משפחתו. במקום נכחו כל נכבדי היהודים והגויים מכל האיזור. כמקובל כולם סעדו בסעודת האבל וחזרו לביתם.בלילה יחיא דחרוג' הרגיש רע מאד ובבוקר נפטר .טיבה בכתה ואמרה בליבה שאכן צדק המארי שפתח לה בספר בקיברו של מארי סאלם שבזי.

  בבדיקה שעשו התגלה שהוא הורעל בסם קטלני ולא ידעו אם יד היהודים או הגויים היתה בדבר כי כולם קינאו בעושרו הגדול.

טיבה חשדה דווקא ביהודי אלקבלה שהם הרעילו אותו והביעה זאת בפומבי והדבר גרם לסכסוך גדול עד כדי כך שבאבל השוחט

מארי עמרן מאלקבלה לא בא לשחוט לסעודת האבל והיו צריכים להזמין את השוחט מארי סודמי מהכפר שרק.

סבתא רבתא טיבה אשתו של יחיא דחרוג' נותרה אלמנה עם חמישה ילדים קטנים ופחדה שמא יארע לה דבר מה וילדיה ילקחו בגזירת היתומים ויאסלמו אותם.

טיבה היתה אישה חזקה וחכמה, ניצלה את עושרה הרב ועשתה שני דברים , האחד היא עלתה לקברו של מארי סאלם שבזי בשנית והתפללה לשלום ילדיה ,הפעם היא לא פגשה את המארי פותח הספר על מנת להתיעץ איתו והסתפקה בתפילה ארוכה על קבר הצדיק, והדבר השני היא שחטה כבשים  לניכבדים בכל כפר מכפרי כאולאן וביקשה את חסותם להגנת ילדיה, ואכן הובטח לה על ידי כל נכבדי הכפרים שלא יאונה להם כל רע.ואכן הם חיו בשלום עד עלייתם לארץ בשנת 1943  ,

סבתא רבתא טיבה שנולדה ב-1858  האריכה ימים , עלתה עם ילדיה לארץ ישראל , התגוררה בכפר סבא והלכה לעולמה בשיבה טובה בגיל 110 שנים ביום 19  למאי  1968  .

הקשרים המשפחתיים בין קטיעי עדן דחרוג' וג'ערני הם ענפים ומסועפים והם מפורטים באילן היוחסין.    למשפחת קטיעי מסורת ארוכת שנים של רבנים ,דיינים ואנשי ספר ,במשך שנים   רבות שימשו רבני משפחת קטיעי כדיינים  בבית הדין בצנעא  ,והיו ידועים בכחם הרב למנוע גזירות שנגזרו על היהודים.   הבת של טיבה סעידה נישאה לסבא יוסף עדן מכאן קשר אחד למשפחת

קטיעי .קשר נוסף עם משפחת קטיעי  היה גם דרך הנישואין של דוד קטיעי האח של טיבה ופוד'ה שנשא לאשה את ג'סון בת סאלם עדן .בנו יוסף קטיעי ומשפחתו מתגוררים כיום במושב דישון בצפון הארץ.הבן השני שלום ומשפחתו התישבו בתל אביב,ולימים הבת של שלום אהובה התחתנה עם חיים בן משה אביני (עדן).

בתימן  האחים לבית קטיעי התגוררו במקומות שונים, דוד ואביו סאלם עסקו במסחר וגרו בצנעא, האחות טיבה נישאה ליחיא דחרוג' ועברה לגור באלחוטייב באיזור אלחיצניין ,והאחות פוד'ה נישאה לסאלם דחרוג' והתגוררו באלחאפה באיזור בני סחאם.חלק ממשפחת קטיעי (בני דודיהם),גרו בתנעם וכפי שנזכר לעייל הארון קטיעי שגר באלחיצניין התחתן ועבר לגור באלג'ערה.

סעיד קטיעי שכננו בכפר סבא, גר בתימן עם אימו ואחותו בתנעם, בשנת 1929 התחתנה אחותו סעדה עם סעיד תנעמי מתנעם ועברו לגור בצנעא.סעיד קטיעי נשאר עם אימו והחליטו לעלות לארץ, באותה שנה עלו לארץ ממשפחות שחב , חממי וקטיעי שגרו בתנעם.ללא אשרת עלייה הם הלכו ברגל לכוון עדן והגיעו ל"סדה" . בסדה הודיעו להם שלא יקבלו אשרת עלייה לאמו שהיתה מבוגרת . בלית בררה הם הסתייעו ביהודי המקום וקיבלו בית לגור בו עד לקבלת אשרת עליה. וכך הם נשארו שם בסדה עד לעלייה הגדולה בשנת 1949 .במחנה העולים עין שמר סעיד קטיעי נפגש עם משפחת עדן ומאז נשארו יחד גם כשעברו לשיכון בכפר סבא .  במחנה עין שמר התברר לסבא יוסף שסעיד לא היה נשוי והחליט לדאוג לו לבת זוג . סבתא בנייה וזהרה ניסים (נגר) שעבדו במכבסה הכירו בחורה בשם זהרה ד'ורני ממשפחה מאד מכובדת שהיתה גרושה , ושידכו ביניהם . בתוך מספר ימים סבא יוסף דאג לכל צרכי החתונה וקיימו חתונה במבנה המגורים של משפחת ד'ורני. עורך החופה היה לא אחר מאבי הכלה מארי יוסף ד'ורני.

משפחת סודמי

הקשר של משפחת סודמי ועדן הוא רחוק יותר והוא דרך קשרי נישואין עם משפחת דחרוג' ,האחות של יחיא אברהם דחרוג' נישאה למוסא סודמי ובנם יוסף התחתן עם רומיה קטיעי, אז ככה שהקשרים הם סבוכים ומסועפים והם מפורטים באילן היוחסין.

בתימן הם גרו במספר מקומות מוסא סודמי גר באלחוטייב (חיצניין) יתר המשפחה גרו בבני סחאם ובשרק, יוסף ושמעון בני מוסא סודמי עלו לארץ בשנת 1944 ביחד עם סבתא רבתא טיבה ומשפחתה והיו מראשוני המתישבים בכפר סבא .

יוסף סודמי בלט בכושר מנהיגותו  והיה איש ציבור בכל רמ"ח איבריו.הוא ניסה בכל כוחו עוד בשנת 1944 לארגן אשרות עלייה למשפחה שנותרה בתימן , וכשעלו לארץ הוא דאג שיתישבו בכפר סבא ואכן למעט משפחת לדאני כל המשפחות שהיו בתימן באלחוטייב (חיצניין)ובאלג'ערה התישבו בכפר סבא. בשנים הראשונות הוא עבד בחקלאות בפרדסים ,ולאחר מכן בבניין.

מארי יוסף כפי שהיה מקובל לכנותו יסד ובנה את בית הכנסת הראשון ליוצאי תימן בכפר סבא ובשנים הראשונות התפללו בו כמעט כל המשפחה בית הכנסת נקרא "זכור לאברהם" .זמן מה לאחר מכן בנה מארי יחיא דחרוג' את בית הכנסת זכרון ענווים ליד ביתו וחלק מהמשפחה עברו להתפלל בו.

יוסף סודמי שימש כחבר מועצת העיר כפר סבא וכחבר המועצה הדתית ובהנהלת החברא קדישא,והיה ראשון לעזור ולתמוך בשמחות ובאבל.

בשנת  ה-30 למדינת ישראל ו-75 שנה  לכפר סבא הוענק לו התואר הנכבד ביותר " יקיר כפר סבא"

יתר משפחת סודמי מתגוררים בגדרה ובאשקלון.

משפחת לדאני

עד שנת 1850 לערך גרו משפחת לדאני במקום שנקרא לדאן מעט דרומה לצנעא הבירה . בלדאן הם התפרנסו מגידול פרות ובעלי חיים ועיבדו שדות חקלאיים. השקיית השדות היתה באמצעות תעלות השקיה וכל בעל שדה בתורו אם זה יהודי או מוסלמי היה מקבל את תורו .בוקר אחד עת זה היה יום ההשקיה של משפחת לדאני הגיעו בעלי השדות הגויים ולא איפשרו להם להשקות בטענה שיום ההשקיה שלהם הוא מחר.הם השיבו אבל מחר זה שבת ואתם יודעים שזה בודאי לא יכול להיות יום ההשקיה של יהודים.מיד הבינו שפני הגויים לעשות להם רע.הם ניסו לעמוד על שלהם אך הגויים החלו להלחם בהם ולהכותם. שלשת האחים לבית לדאני לא ויתרו והשיבו מלחמה שערה ובסופה נהרג אחד הגויים.בסופו של דבר בית הדין המוסלמי גזר לקחת את כל רכושם ושלושת האחים יוגלו מלדאן.

מאיר לדאני הוגלה לחריב מזרחית לכאולאן, סעיד לדאני לבני ג'באר צפונית לכאולאן וסלימאן לדאני ללחיצניין (חוטייב) . סלימאן לדאני הוא אבי יוסף אבי סעיד אבי שלום ויוסף לדאני מבנימנינה.

הקשר של משפחת עדן ללדאני הוא שסעידה  בת סאלם עדן היתה אשתו הראשונה של סעיד.נולד להם בן אחד בתימן שנפטר לאחר מות אימו.שלום לדני הבן של סעיד מספר שאהבה גדולה היתה בין סעיד וסעידה, יום אחד סעידה עמדה לטחון שעות ארוכות וציפתה שחממה אמא של בעלה תבוא לעזור לה ,כיוון שזו לא באה היא המשיכה לטחון ולבכות. הגיע אביה סאלם עדן ,כעס מאד

ובחמתו אמר לה מיד עולים לעיירה תנעים להתגרש. היא נבהלה כי אהבה מאד את בעלה ומיד ברחה לחיקו. תגובת סעיד היתה

אם אתה רוצה את ביתך הוא בביטני (בתימנית זה נשמע מצחיק יותר).

משפחת לדאני עסקו בין היתר בעיבוד עורות וכשהיתה סעידה בהיריון הם הלכו לחראז לעשות עבודה גדולה של עיבוד עורות.

היה  מאד גשום ומאהבת הזוג  הלכה אחריו בתנאים מאד קשים ,כשחזרו הרגישה לא טוב והפילה את העובר,כמה שעות לאחר מכן

היא נפטרה.

עוד סיפר לי שלום לדאני שפעם הלכו הוא ,יוסף אחיו ושלום עימראן ידעי לעבוד בעורות בכפר בית רדאם אצל מישפחת הינדי ועאשרי.

להפתעתם הם פגשו את אבא יחיא עדן ואת הדוד שלום עדן שהיו במסע עבודות תיקוני ריחיים וכלי חרס של הגויים.שלום לדאני ידע לספר שזה היה בשבת פרשת מישפטים,התברר לכולם שהמקומיים לא מכניסי אורחים ומי מהיהודים שניקלע למקום נאלץ לישון בבית המידרש שבכפר.כל הלילה לא ישנו מחמת היתושים שלא היו מורגלים להם באלחיצניין.שנים רבות לאחר מכן לא שכחו את פרשת מישפטים.

הם המשיכו לכיוון צנעא ושבוע לאחר מכן בפורים הגיעו למשפחת דוד קטיעי בצנעא,להפתעתם הם מצאו בבית משפחת קטיעי את סבא יוסף עדן שהיה עובד בבנייה בחצ'ור.

עוד סיפר שלום לדאני שלפני סוכןת כשהיו באלחיצניין היו מכריזים בבית הכנסת ושואלים מי נוסע לצנעא על מנת שיביא אתרוגים,

האתרוגים היו מגיעים מוואדי דהר יתר המצווה לולבים הדסים וערבות היו בנמצא באלחיצניין.בבית הכנסת שבמקום התפללו משפחות עדן,דחרוג' ,לדאני,ג'ערני ,סודמי וקטיעי.היו בבית הכנסת שני סיפרי תורה אחד של הדוד דחרוג' ואחד של לדאני ,ספר התורה נשלח עם ספרים נוספים באניה והגיע ליפו לאחר שסימנו אותו בסימן מיוחד ,כשהגיעו לארץ לאחר מאמצים רבים איתרו את הספר והוא עד היום בביתו של שלום לדאני בבנימינה,

משפחות עדן ודחרוג'

שם המשפחה "עדן" מוזכר כבר בכתובה משנת 1700 , ושם המשפחה דחרוג' מוזכר במסוודה (פנקס בית הדין של צנעא)עמוד 446 פסק של בית הדין בעיניין מחלוקת על ירושת האחים לבית דחרוג',התאריך הוא יום חמישי יא' באדר שנת 2077 לשטרות (1766לספירת הנצרים)בשני המקורות אנו מוצאים סימוכין לשמות המשפחה כבר מהמאה השבע עשרה.

מעיון במספר כתובות ומסיפורים של זיקני המשפחה ,ניזכר שהכינוי שלהם היה "חאזי" למשל בכתובה של אבא יחיא עדן נאמר " יחיא בן יהודה עדן המכונה אלחאזי" ובכתובה של יוסף בן סאלם אלבעזה (ג'ערני) שנשא את נעמה בת יחיא בן יחיא דחרוג' אלחאזי.

העדויות והמסמכים מראים שמשפחות עדן ודחרוג' עד לפני כ-300 שנה היו משפחה אחת שלא נפרדו מאז ועד היום.

    הם התגוררו בעיירה "חאז" שנמצאת מעט צפונה לצנעא ובגלות מאוזע בשנת 1679 הם גלו , כשחזרו מהגלות לא יכלו לשוב לבתיהם והתישבו באיזור כאולאן . שבט זה היה ידוע ביחסו הטוב ליהודים לאורך כל השנים וזה צויין אף במספר ספרים שנכתבו על יהודי תימן.

מקור השם של משפחת עדן נבע מזה שלפני כשלוש מאות שנה המשפחה גרה בעדן בדרום תימן ומסיבות שלא ידועות לי הם עברו לגור במרכז תימן מעט צפונית לצנעא בעיר חאז.

משפחת דחרוג' גרו מעט מזרחה לכוון חריב במקום שנקרא חרג'ה ועיסוקם היה לחטוב עצים . נראה לי שהן על שם המקום והן על שם עבודתם שהיתה כרוכה בגלגול העצים וכפי הידוע בתימנית דחרוג' פרושו לגלגל ועל כן הם נקראו כך .

באזור זה המשפחה התגוררה תקופה קצרה ומפני מזג האויר הקשה וצרכי הפרנסה ,הם נדדו מערבה עד שהגיעו ללחיצניין ,ויראו כי טוב המקום וגם אנשי המקום קיבלום בסבר פנים יפןת החליטו לקנות בתים ולהשתקע שם.

באלחיצניין גרו יהודים מאות שנים קודם לבואם , ומצאתי שמוזכר באנציקלופדיה לחכמי תימן שמארי אלצ'אהרי כתב את ספרו בישוב אלחיצניין.

 משפחת דחרוג' התפצלה חלק גרו באלחיצניין וחלק גרו בבני סחאם בכפר אלחאפה.

                                                                                                                משפחת ידעי

הקשר של משפחת עדן וידעי הוא דרך אחות של אבא סעידה עדן , סעידה התחתנה עם יוסף ידעי ומנישואין אלה נולדו שושנה ויונה, לימים שושנה נישאה לסעדיה סיאני (סעדה) ויונה נישאה לזכריה עוברייני.

גם משפחת ידעי כמו רבים אחרים לא הורשו לחזור לבתיהם ב"ידע" לאחר גלות מאוזע ונאלצו להתגורר בכפרים אחרים בנפת כאולאן. הם נקראו ידעי על שם שבאו מידע.

חלק ממשפחת ידעי ביניהם גם הדודה סעידה גרו באלקבלה / חיצניין  וחלק התישבו בעובריין גם הוא כפר בנפת כאולאן והם כונו עוברייני על שם הכפר בו הם גרו.

המנהיג הרוחני באלקבלה היה מארי יחיא עמראן שהיה המורי ואצלו למדו כל ילדי אלחצניין , סעדיה עדן ,אהרון עדן, זכריה ידעי ,שלום ויוסף לדאני ויתר ילדי המקום

כיום לאחר העלייה מתימן בשנת 1949 חלק ממשפחת ידעי התישבו בסמוך למשפחת עדן בכפר סבא , חלק אחר באשקלון וחלק ברחובות.

עיסוקי המשפחה

משפחת עדן עסקה בעיקר בכל תחומי הבנייה, הם היו מפורסמים בכל כאולאן במומחיותם  בתחום הטיח האומנותי. חלק מבתי  תימן המקושטים בצורה כל כך יפה הם פרי יצירה של משפחת עדן.סבא יהודה היה מנהיג הקהילה ,המארי,השוחט ,המוהל והפוסק בכל דבר ועיקר. הוא גם עסק במילוי אבק שריפה בתחמושת של הצבא התימני , עיסוק זה הוא למד כשהמשפחה שהתה בסדה אצל אחות אביו שנישאה לסאלם עמר ,כל משפחת עמר עסקה בייצור תחמושת לצבא תימן. מארי יהודה עסק בזה בסתר מפני שחשש שהמשפחה תיפגע מאבקת השריפה.

סבתא בנייה עסקה בריקמה ותפירה והיתה יום יום עוברת בבתי הערביות ותופרת להם. נשות הכפר השכן עד'ובה לא ויתרו בשום אופן ורק היא היתה התופרת היחידה שעשתה את מלאכת התפירה בכפר.

משפחת עדן  גם עסקה בבנית טבונים , את החומר לטבונים הם היו כורים במכרה שהיה ליד בתיהם , אמא מספרת שעם הזמן המכרה היה כל כך עמוק שבשנת העלייה לארץ כבר פחדו להמשיך לכרות חומר שמא יתמוטט המכרה.

משפחת דחרוג'

יוסף יחיא דחרוג' ואביו עסקו במסחר , ומידי שבועיים שלשה הוא היה רוכב על חמורו לצנעא לקנות ולסחור בתבלינים ,בקטניות ובכל צרכי הבית .הם התעשרו מאד מעיסוקם זה ואכן מצבם הכלכלי הזה סייע להם עת הם עלו לארץ בשנת 1944 .לחמור של יוסף דחרוג' קראו חמור צ'וביאני ,זה בעצם היה פרד שהוא גדול מהחמור וחזק ממנו .

יחיא אברהם דחרוג' ואשתו עסקו בעיקר בתפירה וריקמה , ונשות הכפרים היו מביאות אליו הביתה את הזקוק לתיקון או את הזמנתם לתפירת הבגד הדרוש.היה להם עוד עיסוק ייחודי והוא לאסוף את השרף מעצים מיוחדים , שרף זה היה משמש לריפוי פצעי בעלי חיים ובעיקר גמלים . על זה היו מכנים אותם "מקטרן" כי העיבוד של השרף היה כרוך בשריפה שהיתה כמין קטורת.

  משפחת לדאני

העיסוק העיקרי של משפחת לדאני היה עיבוד עורות , לאחר העיבוד היו מכינים מזה בגדים נעליים ומצעים.

משפחת סודמי

משפחת סודמי עסקו במסחר בעיקר ונשות המשפחה עסקו במלאכות שונות בעיבוד עורות ,בניית תנורים ועוד .יוסף בן מוסא סודמי מספרים שלא התחבר למסחר ובעיקר אהב לטייל בין אלג'ערה ללחיצניין, הוא בלט מאד בחכמתו ומספרים שכבר בגיל צעיר הוא היה הפוסק בוויכוחים הן של יהודי המקום והן של הגויים.לאחר שהתחתן עם רומיה קטיעי הוא עבר לגור באלג'ערה . חיים ג'ערני מספר שהם רצו לעזור לו להתפרנס ונתנו לו חמור וניסו ללמדו מסחר אך ללא הועיל .

משפחת ג'ערני

משפחת ג'ערני עסקו בעיבוד עורות ויצור בגדים ונעליים מהעור המעובד.העיסוק בבנייה ולעיתים גם המצב הכלכלי אילץ אותם לעזוב את אלחיצניין לתקופות ארוכות לעיתים גם שנים רבות.

סיפור הנדודים כבר מתחיל בשנת 1874 עת נישאה סעידה אחות של סבא רבא סאלם עדן .סעידה נישאה לסאלם עמר שגר בתנעם ,אך עקב המצב הכלכלי הקשה הם  נאלצו לעזוב את תנעם ולעבור לדרום תימן לאיזור "הסדה" כ-200 ק"מ דרומית לצנעא הבירה. הכפר נקרא ביית עיידי.

מביקוריו  של סאלם עדן באיזור יפה זה השופע במים ונוף הררי מרהיב , הוא למד להכיר את היתרונות ,והמקום שימש כמקור למקומות עבודה בבנייה ולמפלט בעונות קשות שהיו באיזור אלחיצניין היבש והנתון לחסדי שמיים בנושא הגשמים.

בשנת 1895 לערך סאלם עדן קיבל עבודה גדולה בבניין באזור זה.  הוא יצא לדרך כשהוא משאיר באלחיצניין את אשתו סעידה וארבעת ילדיו.  לאחר כחמישה ימי הליכה רגלית סאלם מגיע לסדה ומתארח אצל אחותו סעידה בכפר ביית עיידי. בכפר זה גרו מוסלמים ומשפחת עמר היתה המשפחת היהודית היחידה.  רוב הזמן סאלם היה עסוק בעבודתו בבנייה אצל הגויים , חי  והתיידד  איתם.

יום אחד אחרי העבודה כשהוא יושב עם בעל הבית הערבי ,מעשנים נרגילה ולועסים עלי גת ,עברו שלש בנות צעירות ליד ביתם .הבנות היו יפות וגבוהות וסאלם התפעל מאד ממראיהן. בעל הבית הערבי שראה את השתאותו מהן אמר לו , אני מכיר אותן הן ממשפחת מנצור מ"אנדרה" ואם תרצה אני יכול  לדבר עם אביהן שיחתן אותך באחת מהן. סאלם תחילה היסס ואמר השארתי מאחרי אשה וארבעה ילדים אבל הוא לא יכל שלא להתפעל מיפיה המיוחד של הבת הגדולה זהרה  ויפיה שבה את ליבו.

 למחרת  הזמין בעל הבית את אדון מנצור ללעיסת גת וכמובן גם סאלם היסב עימם.וכאשר נחה עליהם הרוח ביקש הגוי את יד ביתו זהרה עבור סאלם . מנצור אמר מיד : רק תידע לך שהיא כבר גרושה עם בת .

סאלם  השיב לו אני מבקש שגם אתה תדע שאני נשוי ויש לי ארבעה ילדים שנשארו עם אימם באלחיצניין, אך אני מאד רוצה את יד בתך זהרה.

 לאחר  שישרו את כל ההדורים וכל הפרטים הונחו על השולחן ,נשאר לדבר על המוהר שצריך לשלם החתן , והכלל הוא שאם האשה הולכת אחרי החתן לביתו אז התשלום הוא גבוה יותר .מאחר שסאלם רק התחיל לעבוד ,ועדיין לא צבר מספיק כסף החליט ללכת על המחיר הנמוך ואמר אני נשאר איתה כאן. מיד עשו חופה כדת וכדין ושבעת ימי משתה לשמח את החתן והכלה.חלפו הימים ויהיו בעיניו כימים אחדים מאהבתו אותה  וגם הסתיימה העבודה שבה עבד , בא סאלם למנצור ואמר אני מתכוון לחזור לאישתי וילדיי . מנצור השיב : אתה זוכר את התנאים אם היא הולכת איתך אז צריך להשלים את המוהר. מיד אמרה זהרה : אני הולכת איתו ואנחנו צריכים כל ריאל שהוא הרוויח ,אתה לא מתכוון שאני אחייה איתו ללא פרוטה .

 בליית  ברירה הסכים מנצור לדברי ביתו ושילח אותם לשלום. ברגע שבאו ללכת התעוררה בעיה בקשר לילדה שמעה , משפחת אביה רצו שתשאר שם . לאחר דין ודברים  היא נשארה שם וסאלם ואשתו זהרה חזרו ללחיצניין.

ההפתעה היתה גמורה , האשה והילדים לא ידעו איך לעכל את עיניין האשה הנוספת שנכנסה לביתם אך מהר מאד הם התרגלו לעיניין וקיבלו אותה כאמא. מספר חודשים לאחר מכן נולד לה בן הלא הוא הסבא יוסף  עדן.השנה היתה 1899

.מאז לא הסכימה יותר סעידה שסאלם יצא לתקופות ארוכות מהבית מחשש שלא יחזור עם עוד אשה.

 מספר  שנים לאחר מכן הגיע שליח

ללחיצניין להודיע ששמעה מתחתנת עם יהודה מליחי , מיד התארגנו סאלם ומשפחתו ובאו להשתתף בחתונת הבת שמעה. משפחת מליחי התגוררו בג'חזאן שזהו האיזור היהודי של אנדרה. זהו איזור הררי יפהפה ושופע במים ומאז היתה עוד סיבה למשפחת עדן לבקר במקום.

לשמעה ויהודה  נולדו שרה ,עובדיה וזכריה .

 משפחת מליחי עסקה באריגה אך שמעה היתה

 רבת פעלים ומוכשרת

 במיוחד. היה לה קול נעים והיא היתה הזמרת ששרה בכל אירוע ואפילו חלילה באבל היא היתה המקוננת המבוקשת. היא עסקה גם ברקיחת תרופות , בשמים ודברי קוסמטיקה שונים וובייצור תכשיטים מכסף וזהב.

בשלושים  השנים הבאות משפחת עדן נותרה באיזור אלחיצניין עד שנת 1928 .שנה זו היתה שנה קשה מאד מבחינה כלכלית ולא היתה ברירה וכל המשפחת מחליטה לרדת לסדה למספר שנים עד יעבור זעם וישתפר המצב.המשפחה כבר התרחבה , סבא יהודה התחתן עם בנייה עמר וכבר היו להם הילדים : משה ,שלום,יחיא וסעידה . וגם סבא יוסף הספיק להתחתן עם סעידה רמצ'אן ולהתגרש , ולהתחתן בשנית עם סעידה דחרוג'  וללדת את שלום שהיה עדיין בן כחצי שנה .

בסדה  הם גרו  בעיקר בביית עיידי אצל משפחת עמר , אך הם ביקרו לעיתים תכופות גם בג'חזאן הקרובה.  שבע שנים הם היו כאן וחיו בחיי רווחה . המשפחה גם התרחבה ונולדו שרה וברכה באותו שבוע , לאחר מכן יונה וסעדיה . החיים בסדה השפיעו עליהם מכל הבחינות ,הם למדו להכין את המאכלים שלהם למשל באלחיצניין לא ידעו מה זה סבאייה וכאן הם למדו להכין את זה , וגם בתפילות הם לקחו ממנהגי המקום , אנשי הסדה היו ידועים בחכמת הקבלה ועיסוקם בזוהר היה רב , ההורים וסבא בכל ארוחת ערב של שבת היו אומרים " ריבון עלמין "  מהזוהר  לפני ברכת המזון  שזה היה מנהג של יהודי הסדה.  דבר נוסף שהביאו איתם והתעסק עם זה רק סבא יהודה והיא מלאכת ייצור תרמילי הרובים  , זו היתה העבודה של משפחת עמר בביית עיידי.

ראש המשפחה מארי יהודה עדן שהיה בשנות הארבעים המוקדמות היה המנהיג הרוחני ועמד בקשר יומי עם המנהיג הרוחני של קהילת יהודי אלאגברי מארי יחיא יעיש מנצור הכהן.

מארי יחיא מנצור הכהן הוא הסבא של ילדי דוד צבי סאלם  שהם השכנים של משפחת עדן עד היום בשיכון מזרחי בכפר סבא. ( הוא אביה של שרה סאלם). גם ילדי המשפחה זכו

ללמוד ולשמוע דברי תורה מפי מארי יחיא מנצור . אגב סעיד קטיעי ואימו  בשנת 1929 עזבו את תנעים וניסו לעלות לארץ ולא עלה בידם התגוררו באלאגברי עד 1949 ורק אז הצליחו

לעלות. מארי יחיא זכה ועלה לארץ בעליית על כנפי נשרים התישב בגבעת אולגה בחדרה וגם שם שימש כרב מקומי ומנהיג רוחני.

המשפחה חוזרת ללחיצניין

בשנת 1935 המשפחה חוזרת לכפר אלחוטייב  שבלחיצניין, זאת  לאחר  שבע שנים טובות שבהן גם גדלה המשפחה וגם גדלו הנכסים. בשלב הזה כל הילדים עדיין רווקים, אבל

חלקם כבר הגיעו לפירקם וצריך למהר ולחפש להם זיווג.

ראשונים הקדימו לחזור סבא יוסף וסבתא סעידה עם הילדים : שלום  שהיה כבר בן 8 , שרה בת ה-5  שנולדה בסדה, ויונה שהיתה בת כשנה.

מיד אחריהם חזרו ללחיצניין גם סבא יהודה וסבתא בנייה עם הילדים : משה , שלום ,יחיא, וסעידה שהיו כבר בוגרים בשנות העשרה (12 עד 24 )ברכה בת ה- 5 ( ברכה ושרה עדו נולדו בסדה באותו שבוע של שנת 1930  ) ואחרון חביב סעדיה שהיה כבן שנה.

לסבא מארי יהודה עדן שבע השנים בסדה היו קשות מבחינת הנתק מן הקהילה והמשפחה המורחבת שנותרה באלחיצניין ואכן הוא לא עזב את אלחיצניין עד 1949 , גם לנותרים באלחיצניין

היה קשה כי הוא שימש כמארי, שוחט , מוהל ומחתן . הוא זה שמל את כל ילדי המקום , ילדיו ונכדיו.( יש רק ספק לגבי מי מל את הרב יוסף אביני כי הם גרו במרבק יש האומרים שהמוהל היה

מארי סאלם אבהר מתנעים ).

בניגוד לסבא יהודה – לסבא יוסף עדן שבע שנים אלו היו רק התחלתו של סיפור נדודים ארוך ומפותל ואלחיצניין היה רק מקום לחנייה קצרה בין מסע למסע.

1937- 1939 שנתיים בבני סחאם

 באחד הערבים ישבו סבא יוסף סבתא סעידה והילדים שלום, שרה ויונה לארוחת ערב ,וסבא יוסף מספר

לאשתו סעידה שקיבל עבודת בנייה לבנות בית לאחותה יונה אשת מארי יחיא דחרוג' בבני סחאם.בני סחאםהוא מקוםמרכזי בכאולאן והיה מקום מושבו של ראש השבט . באיזור היו שני ישובים של יהודים :

חאפה – התגוררו בו יונה וסלמה שתי אחיותיה של סבתא סעידה ומשפחות קטיעי ,סודמי ,עג'ומי,קרואני ומארי יעקוב סיאני.

מצעב- התגוררו בו משפחות : בעזה ,סמין ,מעוד'ה וקשמה.

סבתא סעידה שמחה על שתוכל להיות בקרבת אחיותיה וחשוב יותר שהילד בן העשר שלום יוכל ללמוד אצל מארי יעקוב סיאני דבר שהיה משאת נפשם מזה זמן רב.

למחרת הם ארזו את מיטלטליהם ועשו דרכם לחאפה-בני סחאם.סבא יוסף כיוון פעמיו ישר לביתה של אחותו ג'סון שהיתה נשואה לדוד קטיעי ,הוא ידע שדוד קטיעי

היה סוחר גדול ועבד והתגורר ברוב הזמן בביתו השני בצנעא ,כך שהבית בחאפה היה פנוי.הם קיבלו קומה בביתם הגדול של משפחת קטיעי, זה היה בית יפהפה

שהיה ממוקם על צלע הר בזלתי כמו כל בתי הכפר ומשקיף לעמק מרהיב ביופיו.ללא כל השתהות מיותרת סבא החל לתכנן את עבודת הבנייה ועד מהרה קיבל בקשות

נוספות לעבודות במקום שנמשכו כשנתיים.

הילד שלום עזר גם במלאכת הבנייה וגם למד אצל מארי יעקוב סיאני . ברוב הזמן העדיף ללמוד הן מחמת שעבודת הבנייה קשה לילד והן מחמת העניין הרב שמצא בעיסוקו

של מארי יעקוב במלאכת הצורפות  שהיה אומן בה.

שרה בת השבע עזרה לאמא סעידה במלאכת הבית ועוד יותר אהבה לבקר בבית הדודות יונה וסלמה ולטייל בסמטאות הכפר היפה.

יונה בת השנתיים רק הסתובבה כל היום ליד אמא סעידה שתפנק אותה ותטפח לה את הרגליים שעג'ומי השכן דאג כל פעם שפגש בה ללכלכן באבק שהיה תוצר

לוואי של שחיקת אבני הבזלת המצויים במקום.

לאחר כשנה התבשרו אנשי המקום בהולדת בן ליוסף וסעידה עדן לבן קראו יחיא , ילד יפה תואר שכונה בשם זיד על שם שהיתה לו אצבע נוספת בכל כף יד.הבשורה הגיעה חיש מהר ללחיצניין

שעצרו ממלאכתם והחלו בהכנות לשמחת ברית המילה.

סבא יהודה כדרכו בקודש ערך את ברית המילה וכל המוזמנים סעדו מבשר הכבש שהביא הדוד יוסף דחרוג' ואימו טיבה (סבתא רבתא שלנו ) .

     שנת 1938  , מספר חודשים לאחר לידת יחיא,  הגיעה לחאפה בשורה משמחת מאלחיצניין – הדוד משה מתחתן – והכלה הלא היא רומיה לבית ג'יאת מהמרבק.

שמחה  גדולה בבית משפחת עדן  הבן הראשון של מארי יהודה ובנייה עדן מתחתן וכל הקרובים והרחוקים מכל רחבי כאולאן מגיעים למשתה שבעת ימים.הזוג הצעיר עלה לגור זמנית בקומה

הרביעית בבית המשפחה שהיה פנוי עקב הימצאות סבא יוסף בחאפה. עד מהרה התברר שישנם חילוקי דיעות בין הכלה השאפתנית והדעתנית לבין אם החתן בנייה

והזוג הצעיר עברו להתגורר בבית הורי הכלה משפחת ג'יאת  במרבק.

שנת 1939 לזוג הצעיר נולד בשעה טובה בן בכור נכד ראשון למארי יהודה עדן ושמו יוסף הלא הוא הרב יוסף אביני הידוע. הלידה היתה שבוע לפני תשעה באב והמילה נערכה למחרת תשעה באב.

מחמת שגרו במרבק ולא כל המשפחה עלו לטכס הברית יש חילוקי דיעות בדבר מי ערך את ברית המילה אם זה סבא מארי יהודה עדן או מארי סאלם אבהר מתנעים.

סוף שנת 1939 חוזרים ללחיצניין